<h1>פסקי הרי"ד — יבמות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[יבמות ק"ג ע"א] מארכובה ולמטה חליצתה כשר' מארכובה ולמעלה חליצתה פסולה. ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין. פי' מי שנקטעה רגלו ומשים קב בראש שוק ומהלך בו פטור מן הראייה כיון שאין לו רגל אע"פ ששוקו קיימת, אלמ' שוק לאו רגל היא, והכא אמאי הויא חליצתו כשרה. שאני הכא דכת' [דברים כ"ה] מעל רגלו. פי' והכשיר השוק שהיא מעל רגלו. אי הכי למעלה מארכובה נמי, מעל אמ' רחמנא ולא מעל דמעל.
<h2>דף כא:</h2>
[יבמות ק"ו ע"א] ת"ר חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול. פי' אם לא תקיים תנאו והטעתו פסול, דגט איפשר ליתן אותו על ידי שליח, הילכך מהני ביה תנאה. חליצה מעושה פסולה גט מעושה כשר, היכי דמי, אי דאמ' רוצה אני אפי' חליצה נמי כשרה, אי דלא אמ' רוצה אני אפי' גט נמי לא, אלא הכי קאמ' חליצה מוטעת לעולם כשרה גט מוטעה לעולם פסול, חליצה מעושה וגט מעושה זימנין כשר וזימנין פסול, הא דאמ' רוצה אני והא דלא אמ' רוצה אני, דתניא יקריב אותו [ויקרא א'] מלמד שכופין [אותו] יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, וכך אתה אומ' בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
<h2>דף כח.</h2>
[יבמות צ"ט ע"א] כהנת שנתערבו ולדה בולד שפחתה הרי אילו אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד על הגרן, ואין מיטמין למתים, ואין נושאין נשים בין כשרות בין פסולות, הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה נושאין נשים הראויות לכהונה, ואין מיטמין למתים ואם ניטמאו אינן סופגין את הארבעים, ואין אוכלין בתרומה ואם אכלו אינן משלמין קרן וחומש, ואינן חולקין על הגרן ומוכרין את התרומה והדמים שלהן, ואין חולקין בקדשי המקדש ואין נותנין להם קדשים ואין מוציאין את שלהן מידיהן, ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה, ובכורן יהא רועה עד שיסתאב, ונותנין עליהן חומרי יש' וחומרי כהנים. פי' הרי אילו אוכלים בתרומה, דעבד כהן נמי אוכל בתרומה. וחולקין חלק אחד על הגרן מפרש לקמ'. ואין מיטמין למתים דכל חד הוי ספק כהן. ואין נושאין נשים בין כשרות משום עבד ובין פסולות משום כהן. ושיחררו זה את זה מפרש לקמן [ק' ע"א]. נושאין נשים הראויות לכהונה, לא גרושה ולא חלוצה משום כהן. אין סופגין את הארבעים, דכל חד וחד אמ' אנא לאו כהן אנא. ואין אוכלין בתרומה, דחד מיניהו זר. ואם אכלו אין משלמין קרן וחומש, דכל חד אמ' אנא כהן אנא. ואין חולקין על הגרן שהאחד הוא [אינו] כהן. ומוכרין את התרומה, תרומת תבואתם כשהן מפרישין אותה אין צריכין לתתה לכהן, דכל חד אמ' ליה לכהן אייתי ראייה (וטול) דלאו כהן אנא ושקול, ומכל מקום לאוכלה אי איפשר אלא מוכרין לכהנים והדמים שלהן. ואין חולקין בקדשי המקדש, כגון עורות קדשים. ואין נותנין להן קדשים, בכורות וחרמים. ואין מוציאין שלהן מידיהם דכל חד אמ' אנא כהן אנא, וגבי חרמים תנן [ערכין כ"ח ע"א] הכהנים אין מחרימין שהחרמין שלהן. ובכורן ירעה עד שיסתאב, אפי' בזמן הבית דלא כיפינן להו למיתביה לכהן ולהקריבו תם דאמ' אנא כהן ואיהו לא חזי לאקרוביה ולמיכליה דילמ' זר הוא, ואין נאכל הבכור לזר, הילכך ירעה עד שיסתאב ואוכלו במומו, דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל מתנות כהונה, והמוציא מחברו עליו הראיה. ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקבה שאין בהן קדוש' אלא משום [גזל] מתנות כהונה והמוציא מחברו עליו הראיה. ונותנין עליהן חומרי יש' וחומרי כהנים מפרש לקמן [ק' ע"א].
